גזר דין בתיק ת"פ 37259-03-12

1.         במקרה שבפני הצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר לפיו הנאשם הודה בכתב האישום שהונח בפני והורשע בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. ההסדר כלל הסכמה לעניין העונש, ואשר מותנית בקבלת תסקירים של שירות המבחן ואשר לפיהם ניתן יהיה לפקח על כך שהנאשם ייטול את התרופות שלהן הוא זקוק בתחום בריאות הנפש. בהמשך ההליכים המאשימה ביקשה לחזור בה מהסדר הטיעון ונעתרתי לבקשתה. הצדדים טענו באופן חופשי לעונש. במועד הטיעונים לעונש המאשימה טענה כי כתב האישום תוקן במסגרת הליכי המעצר שהתנהלו בתיק זה, בפני שופטת אחרת, כך שהוספה לכתב האישום הוראת חיקוק נוספת, בנוסף לזו שהופיעה בכתב האישום, והיא עבירה לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, שעניינו חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. לפיכך, המאשימה ביקשה לתקן את הכרעת הדין ע"י הוספת הוראת החיקוק הנוספת שבה יש להרשיע את הנאשם. בקשה זו נדחתה על ידי. על מנת להבהיר את הדברים נעמוד על השתלשלות ההליכים בתיק זה.

הצגת הסדר טיעון וחזרה ממנו

2.         כנגד הנאשם הוגש ביום 21.3.12 כתב אישום אשר מייחס לו ביצועה של עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: כתב האישום המקורי). על פי עובדות כתב האישום המקורי, ביום 17.3.12 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, התארח הנאשם בביתם של בני זוג המתגוררים במושב משמר איילון. בהמשך לאותן נסיבות, בשעה 02:45 התעורר הנאשם משנתנו, נטל 2 סכינים, הגיע לחדר השינה שבו לנו בני הזוג ונעץ את אחד הסכינים בצווארו של הבעל. כתוצאה מכך, הבעל נחתך ונגרם לו חתך שטחי שהצריך טיפול ע"י תפירת הפצע.

3.         מעיון בפרוטוקולים, עולה תמונה ברורה שלפיה מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה עמד במוקד טיעוני ההגנה לגבי כשירותו של הנאשם לעמוד לדין. כמו כן, נושא זה קיבל תשומת לב מיוחדת מטעם שני הצדדים בהליכי המשא ומתן שהתנהלו בינהם בניסיונם להגיע להסדר הטיעון שלו הגיעו ואשר כיום קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי חובתה של המאשימה לכבדו. הדיון נדחה מעת לעת כאשר בכל הדיונים שלהלן אחד הצדדים התייחס למצבו הנפשי של הנאשם ונתבקשו מספר דחיות בתיק על מנת לאפשר לכל אחד מהצדדים לקבל תמונה מלאה יותר בעניין זה. ראו למשל את הפרוטוקולים מיום 4.4.12, 9.5.12, 5.6.12, 9.7.12, 30.7.12, 3.9.12 ומיום 24.9.12.

4.         בדיון שהתקיים ב-10.10.12 הצדדים עתרו לדחיית מועד הדיון וזאת על מנת לקבל הבהרות מטעם הפסיכיאטר בשב"ס שטיפל בנאשם לגבי הטיפול הרפואי שלו הוא זקוק וכן האם נטילת התרופות ע"י הנאשם יש בה בכדי להפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. בדיון שהתקיים ב-18.10.12 נאמרו הדברים הבאים:

                                                " ב"כ הנאשם:

הגיעה תעודת רופא שעונה לנו על ארבע השאלות.

ב"כ המאשימה:

היום התקבל המסמך שהתבקש משב"ס. יש בין הצדדים מתווה לסיים את התיק, יחד עם זאת, אנו רוצים לבחון את המסמך לעומק, חלק מהמתווה הוא שקילת שחרורו של הנאשם ממאסרו בפועל. נבקש דחיה קצרה להציג את עמדתנו."

5.         מן הראוי לציין כי במסגרת הליכי המעצר בתיק שבפני נתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי ואשר לפיה הנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין מבחינה מהותית ומבחינה דיונית, קרי במועד ביצוע העבירה וכן כיום במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. הנאשם הכין חוות דעת פרטית על ידי פסיכיאטר מטעמו ואשר לפיה במועד ביצוע העבירה הוא לא היה כשיר לעמוד לדין. מטעם  הפסיכיאטר המחוזי הוכנה חוות דעת משלימה ביום 2.9.12 ואשר התייחסה לחוות הדעת של הפסיכיאטר הפרטי שהוצגה מטעם הנאשם ודחתה את מלוא מסקנותיו של הפסיכיאטר הפרטי וחזרה על מסקנתה הקודמת כי הנאשם היה כשיר לעמוד לדין במועד ביצוע העבירה. בדיון שהתקיים בפני ב-23.10.12 הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם ואשר לפיה תינתן הוראה מטעם בית משפט לפסיכיאטר המחוזי במחוז מרכז לפנות לפסיכיאטר המחוזי במחוז אחר על מנת להרכיב פאנל פסיכיאטרים בלתי תלוי בעניינו של הנאשם וזאת בשאלת כשירותו המהותית של הנאשם לעמוד לדין, הינו בעת ביצוע העבירה. חוות הדעת של פאנל הפסיכיאטרים תשמש כחוות דעת משלימה. לאור הסכמת הצדדים ניתנה הוראה כפי שפורט לעיל. ביום 7.11.12 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. הדיון נדחה ל-22.11.12 ושוב ל-11.12.12 על מנת לאפשר לפאנל הפסיכיאטרי להשלים את כתיבת חוות הדעת. בחוות הדעת המשלימה מיום 10.12.12 פאנל הפסיכיאטרים הגיע למסקנה שהנאשם היה כשיר לעמוד לדין במועד ביצוע העבירה.

6.         ביום 11.12.12 הצדדים הציגו לבית המשפט את הסדר הטיעון שאליו הגיעו. מחמת חשיבות הדברים נביא את אופן הצגת ההסדר בהרחבה:

                                                " ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע היום בכתב האישום, הסנגור יסכים להארכת המעצר בבית המשפט העליון, הנאשם ישלח לחוו"ד במב"ן שיבחן פסיכיאטר במב"ן ויבחן מה הטיפול הנכון לנאשם מחוץ למסגרת שב"ס . ינתן תסקיר בעניינו שיבחן האם הנאשם מסוגל ומוכן לשתף פעולה עם אותו טיפול, במסגרת פיקוחי מעצרים, כאשר תתקבל חוו"ד הפסיכיאטרית ותסקיר שירות מבחן שימליץ על טיפול תוך שיתוף פעולה של הנאשם, נסכים שהנאשם ישוחרר במועד הבא וכל 4 חודשים ינתן תסקיר ונקיים דיון ונבחן את שיתוף הפעולה. בשנה הבאה לאחר ארבעה תסקירים אנו נטען לעונש. נבקש כל ארבעה חודשים תסקיר.

                                                ב"כ הנאשם:

                                                התנאי יהיה שיקיים את הפיקוח של קצין מבחן.

                                                                                                (ההדגשה לא במקור)

7.         בהסתמך על הדברים הנ"ל, ניתנה הכרעת דין ואשר לפיה על פי הודאת הנאשם הוא מורשע בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין וניתנה הוראה לשירות המבחן להכין תסקיר לעניין העונש. הדיון נדחה ליום 25.12.12.

8.         בתסקיר שירות המבחן מיום 24.12.12 הובא הרקע המשפחתי של הנאשם לרבות העובדה שהינו נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים. שירות המבחן שוחח עם אשתו של הנאשם וגם פירט את הרקע הפסיכיאטרי שלו כפי שעלה מתוך חוות הדעת הפסיכיאטריות תוך התייחסות לדברים שנאמרו בחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינו ואשר לפיה קיים קושי לשיתוף פעולה בטיפול, סירוב ואי קביעות בנטילת תרופות, מניפולטיביות וקושי במתן אמון בצוות הטיפולי. הנאשם סירב לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית לטובת שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי התמדתו של הנאשם בטיפול תרופתי הינה תנאי קריטי להמשך יציבותו הנפשית והתפקודית. בסופו של יום, שירות המבחן הבהיר שאין לו את הכלים והיכולת להוות גורם מפקח על יציבותו והתמדתו של הנאשם בטיפול התרופתי ולכן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם והמליץ להתחשב בתקופת מעצרו הממושכת ולהטיל עליו תקופת מאסר שתהיה בחופף לתקופת מעצרו.

9.         בדיון שהתקיים ב25.12.12 הנאשם הצהיר שהוא מוכן לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית לטובת שירות המבחן והדיון נדחה ל-8.1.13. בדיון ב-25.12.12 נאמרו על ידי באת כוח המאשימה הדברים הבאים:

                                                " ב"כ המאשימה: